בזמן שהציבור מתבקש להתהדק, הקואליציה ממשיכה לממן הסכמים פוליטיים בהיקף של מיליארדים
בעיצומה של מלחמה שדורשת מהמשק הישראלי משאבים חסרי תקדים, כ-5 מיליארד שקל שהוקצו במסגרת הסכמים קואליציוניים נותרו על כנם ולא נכללו בגזירות הקיצוץ התקציביות. בעוד משרדי ממשלה נדרשים לצמצם הוצאות, שירותים ציבוריים נפגעים ואזרחים חשים את ההידוק בכיס, תקציבים שנועדו לשמר את היציבות הפוליטית של הממשלה ממשיכים לזרום כמעט ללא שינוי. הפער הזה בין השיח הציבורי לבין המציאות התקציבית מעורר שאלות קשות לגבי סדרי העדיפויות הלאומיים.
מה הם כספים קואליציוניים ולמה הם חשובים
כספים קואליציוניים הם תקציבים שמוקצים לגופים, משרדים ופרויקטים כחלק מהסכמים בין ראש הממשלה לבין השותפים הקואליציוניים. מדובר בתנאי שסיעות מציבות כדי להצטרף לקואליציה או להישאר בה, והם מתורגמים לסעיפים תקציביים ייעודיים. בין ההקצאות ניתן למצוא תוספות למוסדות חינוך מגזריים, תקציבי תמיכה לעמותות, הקמת משרדי ממשלה ייעודיים ומימון פרויקטים שמשרתים קהלים ספציפיים של מפלגות השלטון.
בשגרה, כספים אלו כבר מעוררים ביקורת ציבורית נרחבת. אך בתקופת מלחמה, כשכל שקל ציבורי צריך להיות מופנה למאמץ הביטחוני, לשיקום ולסיוע לאזרחים שנפגעו, ההימנעות מקיצוץ הכספים הללו הופכת לסוגיה ציבורית חריפה במיוחד.
5 מיליארד שקל שנשארו מחוץ לגזירות
לפי הערכות שעלו בדיונים תקציביים ובגורמים בכנסת, היקף הכספים הקואליציוניים שלא נגעו בהם במסגרת הקיצוצים מגיע לכ-5 מיליארד שקל. מדובר בסכום שמייצג חלק משמעותי מהתקציב שניתן היה להפנות למטרות דחופות, כמו חיזוק מערכת הבריאות, סיוע לעסקים שנפגעו, פיצוי מפונים או השקעה בתשתיות ביטחוניות.
בפועל, בעוד משרדי ממשלה אזרחיים ספגו קיצוצים של עשרות אחוזים בתקציביהם, סעיפים שנולדו מתוך מו"מ פוליטי המשיכו לקבל מימון מלא או כמעט מלא. המשמעות היא שמערכת סדרי העדיפויות התקציבית לא שיקפה את המציאות שבה המדינה נמצאת, אלא את מאזן הכוחות הפוליטי בקואליציה.
מי נהנה מהכסף הזה
קשה להצביע על רשימה אחת סגורה של מוטבים, אך ניתן לזהות מספר כיוונים מרכזיים שאליהם זורמים הכספים הקואליציוניים:
- תקציבי חינוך מגזריים שהורחבו במסגרת הסכמים עם מפלגות חרדיות
- משרדי ממשלה שהוקמו או הורחבו כדי לספק תפקידים בכירים לשותפים קואליציוניים
- תמיכות ייעודיות לעמותות ומוסדות הקשורים לבסיס הפוליטי של סיעות הקואליציה
- פרויקטים אזוריים ותשתיתיים שנכללו בהסכמים כתנאי להצטרפות
חשוב לציין שלא כל ההקצאות הקואליציוניות הן בהכרח בזבזניות. חלקן מממנות שירותים אמיתיים לאוכלוסיות שונות. אך השאלה המרכזית אינה בהכרח לגבי הלגיטימיות של כל סעיף בנפרד, אלא לגבי העיתוי והעיקרון: האם בתקופת חירום לאומית מוצדק להגן על תקציבים פוליטיים בעוד שירותים חיוניים נחתכים?
ההשפעה על כיס האזרחים
הקשר בין כספים קואליציוניים לבין חייו היומיומיים של הישראלי הממוצע אינו תמיד ישיר, אך הוא קיים ומשמעותי. כל שקל ציבורי שמופנה להסכם פוליטי הוא שקל שלא מגיע למערכת הביטוח הלאומי, לקופות החולים, לתחזוקת כבישים או לחינוך הממלכתי.
בתקופה שבה משקי בית רבים מתמודדים עם עליית מחירים, העלאות מס צפויות והאטה כלכלית שנובעת מהמלחמה, ההחלטה שלא לקצץ כספים קואליציוניים יוצרת תחושה של חוסר שוויון בנטל. הציבור מתבקש להקריב, אך מי שנהנה מהסכמים פוליטיים ממשיך ליהנות מהם כרגיל.
מעבר לכך, ההימנעות מקיצוץ הכספים הללו מגדילה את הגירעון התקציבי, מה שעלול להוביל בהמשך להעלאות מס נוספות או לקיצוצים כואבים יותר בשירותים ציבוריים. במילים אחרות, החשבון של ההגנה על כספים קואליציוניים היום עשוי להגיע לפתחם של האזרחים מחר.
הביקורת הציבורית והפוליטית
גורמים באופוזיציה וכלכלנים מזהירים כבר חודשים מפני העיוות התקציבי הזה. הטענה המרכזית היא שממשלה שמבקשת מהציבור לגלות אחריות לאומית חייבת להפגין אחריות דומה בניהול התקציב. ההגנה על הסכמים קואליציוניים בזמן מלחמה נתפסת בעיני רבים כביטוי מובהק להעדפת שיקולים פוליטיים צרים על פני טובת הכלל.
גם בתוך הקואליציה נשמעים קולות, אם כי זהירים, שקוראים לבחון מחדש את ההקצאות. ברם, מבנה הכוחות הפוליטי מקשה על כל שינוי משמעותי, שכן קיצוץ בכספים קואליציוניים עלול לערער את יציבות הממשלה, דווקא בתקופה שבה נדרשת יציבות שלטונית.
מבחן של אמון
הדיון על כספים קואליציוניים בזמן מלחמה חורג מהשאלה התקציבית הצרה. הוא נוגע באמון הציבור במערכת הפוליטית ובתחושת השותפות בנטל. כשאזרחים רואים שהממשלה מגנה על הסכמים פנימיים בעוד היא מקצצת בשירותים שהם תלויים בהם, נוצר סדק עמוק בחוזה החברתי.
השאלה שנותרת פתוחה היא האם הלחץ הציבורי והמצב הכלכלי יאלצו בסופו של דבר את הממשלה לבצע התאמות גם בסעיפים הקואליציוניים, או שמא 5 מיליארד השקלים הללו ימשיכו לזרום גם כשהמחיר שמשלם הציבור הולך וגדל. התשובה לשאלה הזו תספר לנו הרבה על סדרי העדיפויות האמיתיים של מקבלי ההחלטות בישראל.
