שר האוצר מוביל מהלכים כלכליים סותרים שמותירים את המשק בין הפטיש לסדן
שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ מקדם במקביל שני מהלכים כלכליים שנראים כמו שני צדדים של אותו מטבע, אבל בפועל עשויים לשלוח את המשק לכיוונים מנוגדים. מצד אחד, מס חדש על רווחי הבנקים שנועד לצמצם את הגירעון התקציבי. מצד שני, הקלות ביבוא שאמורות להוזיל את יוקר המחיה. שני המהלכים האלה, כל אחד בפני עצמו, עשויים להישמע הגיוניים. אבל כשמחברים את התמונה, מתברר שמדובר באסטרטגיה כלכלית שטומנת בחובה סיכונים לא מבוטלים עבור הציבור הישראלי.
מס על הבנקים: פופוליזם או הכרח תקציבי
הרעיון להטיל מס ייעודי על הבנקים אינו חדש בזירה הפוליטית הישראלית. כל כמה שנים, בדרך כלל כשהגירעון התקציבי מתנפח, עולה ההצעה למסות את הרווחים העודפים של המערכת הבנקאית. הבנקים בישראל אכן רושמים רווחי שיא בשנים האחרונות, מה שהופך אותם למטרה נוחה מבחינה ציבורית ופוליטית.
אלא שהמציאות מורכבת יותר מהכותרות. מס על הבנקים אינו נספג רק ברווחי בעלי המניות. הוא מתגלגל, באופן כמעט בלתי נמנע, אל הצרכנים. הבנקים, כמו כל גוף עסקי, ימצאו דרכים להעביר את העלות הנוספת הלאה, בין אם דרך העלאת עמלות, הקשחת תנאי האשראי או הורדת הריבית על חסכונות. כלומר, מי שעלול לשלם את המחיר בסופו של דבר הוא דווקא אותו ציבור שהמס נועד להגן עליו.
מה אומרים המומחים
כלכלנים מזהירים כי מיסוי יתר של המערכת הבנקאית עלול לפגוע ביציבות הפיננסית, במיוחד בתקופה שבה המשק הישראלי מתמודד עם אי ודאות ביטחונית וכלכלית. הבנקים נדרשים לשמור על כריות הון מספקות, ומיסוי נוסף עשוי לצמצם את יכולתם לעמוד בדרישות הרגולציה הבינלאומית. בנוסף, צעד כזה עלול לשדר לשווקים הבינלאומיים מסר של חוסר יציבות רגולטורית, דבר שעלול להשפיע על דירוג האשראי של ישראל.
פטור ליבוא: ההבטחה להוזלת יוקר המחיה
במקביל, סמוטריץ׳ מקדם מהלך של הקלות ביבוא מוצרים לישראל, כולל הורדת מכסים והסרת חסמים רגולטוריים. המטרה המוצהרת ברורה: להוזיל את יוקר המחיה לצרכן הישראלי, שנושא בנטל מחירים גבוה בהשוואה בינלאומית כבר שנים ארוכות.
על פניו, מדובר בצעד חיובי. פתיחת השוק לתחרות מחו"ל אמורה ללחוץ על המחירים כלפי מטה, להרחיב את מגוון המוצרים הזמינים ולתת לצרכנים יותר כוח קנייה. אבל גם כאן, התמונה המלאה מורכבת יותר.
מי עלול להיפגע
הקלות ביבוא אינן מגיעות בלי מחיר. התעשייה המקומית, ובפרט יצרנים קטנים ובינוניים, עלולה למצוא עצמה מתחרה מול סחורה זולה מחו"ל בלי שום רשת ביטחון. עובדים בענפי ייצור מקומיים עלולים לאבד את מקום עבודתם, והתלות של ישראל ביבוא עשויה לגדול עוד יותר. בתקופה שבה שרשראות אספקה גלובליות רגישות לזעזועים ביטחוניים וגיאופוליטיים, הגברת התלות ביבוא היא אסטרטגיה שיש לשקול בכובד ראש.
חקלאים ישראלים כבר הביעו חשש מפני הצפת השוק במוצרי מזון מיובאים זולים שיערערו את כדאיות הגידול המקומי. ענפי תעשייה שונים, מטקסטיל ועד מוצרי צריכה, חוששים שהפתיחה לתחרות תתבצע בצורה חדה מדי ובלי תקופת הסתגלות מספקת.
הסתירה שבלב המדיניות
הנקודה המעניינת באמת נמצאת דווקא בצומת בין שני המהלכים. מצד אחד, סמוטריץ׳ רוצה לגבות יותר מס מהבנקים כדי לסגור חורים בתקציב. מצד שני, הוא מוותר על הכנסות ממכסים ומיסי יבוא. כלומר, הוא מעביר נטל ממקום אחד למקום אחר, מבלי שיש תמונה ברורה של האפקט המצטבר על המשק.
אם הבנקים יגלגלו את המס לצרכנים דרך ייקור האשראי, ובמקביל יוזלו חלק מהמוצרים בזכות יבוא זול יותר, ייתכן שהאפקט הכולל על הכיס של האזרח יהיה אפסי. מה שהצרכן ירוויח בקופת הסופר, הוא יפסיד בעמלת הבנק או בתנאי המשכנתא.
שחמט כלכלי או הימור
במשחק השחמט הכלכלי שסמוטריץ׳ מנהל, כל מהלך משפיע על המהלכים הבאים. הטלת מס על הבנקים עשויה להוביל לצמצום אשראי לעסקים קטנים, דווקא אותם עסקים שעלולים להיפגע גם מתחרות היבוא המוגברת. שילוב של שני הגורמים עלול ליצור לחץ כפול על חלקים רחבים בכלכלה, במיוחד על מעמד הביניים ועל עסקים שפועלים ברווחיות נמוכה.
שחקני השוק עוקבים בעניין רב אחר ההתפתחויות. בשוק ההון, מניות הבנקים הגיבו בעצבנות לכל פרסום חדש בנושא, ואנליסטים מנסים להעריך את ההשפעה האמיתית על שורת הרווח. בתעשייה, ארגוני היצרנים פועלים מול הממשלה כדי לוודא שהפתיחה ליבוא תלווה בצעדי הגנה מסוימים שיאפשרו הסתגלות.
הגירעון כרקע למשחק
אי אפשר לנתק את שני המהלכים מההקשר הרחב יותר. הגירעון התקציבי של ישראל גדל משמעותית בעקבות המלחמה וההוצאות הביטחוניות החריגות. הממשלה נדרשת למצוא מקורות הכנסה חדשים, ובמקביל להראות לציבור שהיא פועלת להורדת יוקר המחיה. הלחץ הכפול הזה יוצר מדיניות שנראית לעיתים כמו ניסיון לרצות את כולם בו זמנית.
סוכנויות הדירוג הבינלאומיות עוקבות מקרוב אחר האופן שבו ישראל מתמודדת עם האתגר הפיסקלי. מהלכים שנתפסים כפופוליסטיים או כחסרי עקביות עלולים להוביל להורדת דירוג נוספת, עם כל ההשלכות שלכך על עלות החוב הממשלתי ועל הכלכלה כולה.
בין הכותרות לחשבון הבנק
בסופו של יום, השאלה המרכזית שהציבור הישראלי צריך לשאול אינה האם כל מהלך בפני עצמו נשמע טוב, אלא מה התמונה הכוללת. מדיניות כלכלית אחראית נמדדת לא רק לפי הכותרות שהיא מייצרת, אלא לפי האפקט המצטבר שלה על חיי היומיום של אזרחים רגילים.
כשמתבוננים בשני המהלכים יחד, קשה להימנע מהתחושה שמדובר יותר בניהול רושם פוליטי מאשר באסטרטגיה כלכלית קוהרנטית. השאלה היא האם הציבור הישראלי, שכבר משלם מחיר כבד על יוקר המחיה ועל מערכת בנקאית ריכוזית, ייהנה בסוף מאיזשהו שיפור אמיתי, או שמא הוא פשוט ישמש כלוח השחמט שעליו מתנהלת המשחקה הפוליטית הבאה.
