המתח מול איראן מכתיב את קצב המדיניות המוניטרית בישראל
בנק ישראל בחר להותיר את הריבית ללא שינוי בהחלטתו האחרונה, על רקע העימות הביטחוני המתמשך מול איראן והשלכותיו על הכלכלה הישראלית. ההחלטה מסמנת עצירה ברורה במגמת הורדות הריבית שאפיינה את המדיניות המוניטרית בחודשים האחרונים. הגורמים הגיאופוליטיים, שבעבר נחשבו לשוליים בשיקולי הריבית, הפכו כעת לשחקן מרכזי בחדר ההחלטות של הוועדה המוניטרית.
למה בנק ישראל לא ממשיך להוריד?
כדי להבין את ההחלטה, צריך להסתכל על התמונה הרחבה. הורדת ריבית היא כלי שנועד לעודד צמיחה כלכלית, להוזיל את עלויות האשראי ולתמוך בפעילות העסקית. אבל כשהמצב הביטחוני רעוע, הורדת ריבית עלולה דווקא להזיק. היא עלולה להחליש את השקל, להגביר את הלחצים האינפלציוניים ולשדר חוסר יציבות לשווקים הבינלאומיים.
המלחמה מול איראן, לצד המבצע הצבאי המתמשך בעזה ובזירות נוספות, יוצרת אי ודאות חריגה. בתנאים כאלה, בנק ישראל מעדיף לשמור על ריבית גבוהה יחסית כדי לעגן את יציבות המטבע ולמנוע בריחת הון.
השקל בקו האש
אחד השיקולים המרכזיים שעומדים מאחורי ההחלטה הוא שער החליפין. בתקופות של מתח ביטחוני, משקיעים זרים נוטים להפחית את החשיפה שלהם לנכסים ישראליים. התוצאה היא לחץ לפיחות השקל. ריבית גבוהה יותר מסייעת לרסן את הלחץ הזה, כי היא הופכת את ההשקעה בשקל לאטרקטיבית יותר מבחינת התשואה.
פיחות חד בשקל משמעותו עלייה במחירי המוצרים המיובאים, מדלק ועד מזון ומוצרי חשמל. כלומר, ההחלטה לא להוריד את הריבית היא למעשה ניסיון להגן על כוח הקנייה של הצרכן הישראלי, גם אם במבט ראשון היא נראית כצעד שמייקר את עלויות המשכנתא וההלוואות.
מה זה אומר למי שמשלם משכנתא?
עבור מאות אלפי משקי בית בישראל, ההחלטה על הריבית היא לא עניין תיאורטי. כל עוד הריבית נשארת ברמתה הנוכחית, ההקלה שציפו לה לווים רבים במסלולי ריבית משתנה לא תגיע בקרוב.
- לווים במסלולי פריים ימשיכו לשלם החזרים גבוהים יחסית
- מי שתכנן לקחת משכנתא חדשה יתמודד עם עלויות מימון שנותרות גבוהות
- עסקים קטנים ובינוניים, שמסתמכים על אשראי בנקאי, ימשיכו לחוש את הנטל
מנגד, חוסכים ומפקידים נהנים מתשואות גבוהות יותר על פיקדונות ואגרות חוב ממשלתיות, מה שיוצר תמריץ דווקא לחיסכון בתקופה הזו.
האינפלציה לא נעלמה מהתמונה
מעבר לשיקולים הביטחוניים, יש גם רכיב כלכלי טהור בהחלטה. קצב האינפלציה בישראל עדיין לא התייצב באופן מוחלט בתוך יעד היציבות שקבע בנק ישראל. ההוצאה הממשלתית הגדלה על ביטחון, לצד שיבושים בשרשראות האספקה ומחסור בכוח אדם באזורים מסוימים, מפעילים לחצים על המחירים.
הורדת ריבית בסביבה כזו עלולה להצית מחדש את האינפלציה ולפגוע דווקא באוכלוסיות החלשות ביותר, שמוציאות חלק גדול יותר מהכנסתן על מוצרי יסוד.
איך מגיבים השווקים?
שוק האג"ח הישראלי מגלם כבר כעת ציפיות לכך שהריבית תישאר ברמה גבוהה לפרק זמן ממושך יותר ממה שנחזה לפני תחילת ההסלמה מול איראן. פרמיית הסיכון של ישראל, כפי שהיא משתקפת במרווחי אגרות החוב הממשלתיות ובדירוג האשראי, עלתה בחודשים האחרונים.
גם בשוק המניות ניכרת עצבנות. חברות הנדל"ן והבנייה, שרגישות במיוחד לסביבת הריבית, מתקשות להציג התאוששות. ענפים שנשענים על ביקוש מקומי חזק, כמו קמעונאות ופנאי, חשים את ההשפעה של צרכנים שמהדקים את החגורה.
מבט לעבר מה שהיה ומה שעוד עשוי לבוא
חשוב לזכור שזו לא הפעם הראשונה שבנק ישראל מתמודד עם מציאות שבה שיקולים ביטחוניים חודרים למדיניות המוניטרית. גם במבצעים צבאיים קודמים ננקטה גישה זהירה, אם כי היקף ומשך העימות הנוכחי חריגים בממדיהם.
הנגיד ובכירי הבנק המרכזי הבהירו בהזדמנויות שונות כי ההחלטות מתקבלות על בסיס נתונים ולא על בסיס תחזיות ביטחוניות. אולם במציאות, קשה להפריד בין השניים. כל הסלמה משמעותית מול איראן משפיעה על הצמיחה, על שער החליפין, על ההוצאה הממשלתית ועל אמון המשקיעים, וכל אלה נכנסים ישירות לתוך מודל ההחלטה של הוועדה המוניטרית.
מתי תגיע ההורדה הבאה?
השאלה שמעסיקה כעת את השווקים, את הלווים ואת הכלכלנים היא מתי ייפתח חלון הזדמנויות להורדה נוספת. התשובה תלויה בשני משתנים מרכזיים: ירידה משמעותית ברמת הסיכון הגיאופוליטי, ונתוני אינפלציה שמצביעים על מגמת ירידה מתמשכת.
כל עוד שני התנאים האלה לא מתקיימים במקביל, סביר שבנק ישראל ימשיך לנקוט גישה שמרנית. עבור הציבור הישראלי, המשמעות היא שהריבית הגבוהה היא לא רק נתון כלכלי יבש, אלא שיקוף ישיר של המציאות הביטחונית שבתוכה אנחנו חיים. בסופו של דבר, המחיר של אי הוודאות לא נמדד רק בכותרות החדשות, אלא גם בתשלום החודשי על המשכנתא ובמחירים על המדף בסופרמרקט.
